עם סיום הלימודים ביוני 1956 חזרתי למקחש"ר ומוניתי לסגן ראש מדור ניסויים בדרגת סרן וכאשר ראש המדור רס"ן מ.דישון נשלח ללימודים באר"הב מוניתי לראש המדור.
בתחילת 1958 ביקשתי מהקחש"ר עמוס חורב לנסוע לחו"ל ובאפריל לאחר שקבלתי דרגת רב סרן נסעתי שוב ללייג'. התכנית היתה שאסע ל-3 חדשים אבל מסיבות שונות חזרתי באפריל 1959 וקיבלתי את תפקיד רמ"ד נשק קל . כעבור מספר חדשים מוניתי שוב לתפקיד רמ"ד ניסויים בנוסף לרמ"ד נשק קל .שירתתי בשני תפקידים אלו עד לשחרורי ב-11/1961 עם תום החוזה שחתמתי עם שובי ללימודים ע"ח צ.ה.ל ב-1952.
התחלתי לעבוד כמהנדס במפעל "הדייקן' בכפר סבא .

באותו זמן נפרדתי מאילנה (בינואר 1962 התגרשנו).

במסגרת פגישת פרידה ממנהל מפל"ן בתעשיה הצבאית ב-15/10/61 הכרתי את מזכירתו,שרה פישלזון, ובדרך מקרה נפגשנו שוב באותו יום ברחוב דיזנגוף, אני ביקרתי את הורי בפרישמן(כל יום שישי) והיא גרה ברח' שיר ליד דיזנגוף וקבענו ללכת לקולנוע במוצ"ש.

בין תפקידיה במפל"ן היה להחתים את אורחי המפעל , ביניהם נשיאים אפריקנים על ספר האורחים.

הרומן התלהט אבל מאחר והיא תכננה לנסוע לביקור אצל דודה שלה בברזיל החלטנו כי עדיף שהיא תסע ונשמור על קשר מכתבים (לא היו אז ס.מ.סים)ואם תחליט לחזור נמשיך את הקשר.

שרל'ה חזרה בערב פסח 1962 וב-26/6/1962 נישאנו .

את ויקאנד הדבש בילינו במלון דגון באשקלון.

ב-1/11/1950 התגייסתי לצבא קבע בדרגת סג"מ, כעוזר לראש מדור ניסויים מנחם דויטש(דישון).


ביוני 1951 נסעתי ל-3 חדשים למפעל פ.נ. לייצור נשק בעיר ליאז' בבלגיה.
על מנת לבחון את הנשק,מקלעי בראונינג דגם D, הביא לי,לפני העליה למטוס,רס"ן מתי חמד ארגז עם תחמושת מייצור התעשייה הצבאית כדי לבדוק את התאמתה לכלי הנשק.
הארגז היה ארוז כחבילה דיפלומטית ובמשך כל הטיסה החזקתי את הארגז בין רגלי, בלי ידיעת הטייס!

השור בתמונה הינו סמל העיר ליאז'.

העבודה בפ.נ. היתה שבוע בכל חודש ואת הזמן הפנוי, 3 שבועות בכל חודש ביליתי עם שותפי לנסיעה, סגן(לימים תת אלוף) חיים ודאי (ויידלר) בפריס .



באחד הימים ראינו מודעה על הופעה של ליאו פולד, זמר יהודי רומני שהיה מאד פופולרי בארץ ובאותה מודעה, באותיות גדולות יותר היה כתוב "אדית פיאף". לא היה לנו מושג במה מדובר וקיוונו שהיא רקדנית. כאשר היא הופיעה אמרנו "זו לא רקדנית" וכשהיא התחילה לשיר הבנו את ההתרגשות בקהל.

בנסיעה ראשונה לחו"ל התאהבתי בנסיעות לחו"ל וחלמתי על מגורים בפריס ומאז נסעתי בתפקיד וכפנסיונר בכל רחבי העולם וב- 1970 נסעתי לפריס עם משפחתי ל-5 שנים כנציג התעשיה צבאית!!!

בדרך לארץ נחתתי ברומא ומשם נסעתי לנאפולי,פומפי וקפרי.





בחורף 1952 עברתי קורס קצינים בבה"ד 1, למרות היותי כבר סגן רציתי לקבל סיכת מ"מ, ונרשמתי ללמודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים יחד עם חברי אביתר לוין ז"ל

באותה שנה הכרתי את אורה פדר ואחרי רומן לוהט בן שנתיים היא רצתה להתחתן, אבל אני עדיין לא הרגשתי צורך בחתונה כך שהיה נסעה לארה"ב ונישאה שם.









בהמשך היו גם רומנים עם שרלה ועם חיה'לה .

באביב 1952 הציעו לי לנסוע שוב לפ.נ. אם אחתום לקבע לשנה נוספת, הסכמתי בתנאי שעם שובי אחזור ללימודים בטכניון ע"ח צה"ל, מאחר וכבר התחלתי קריירה בחיל חימוש ורציתי להיות בעל תואר מהנדס, ללא צורך של תמיכה מהורי, כך חתמתי לקבע ל-9 שנים תמורת 3 שנות לימודים ובקיץ נסעתי שוב לפ.נ.
עם רס"ן דישון והתלוו אלינו סא"ל רבאי וישראל בלשניקוב,לימים גלילי, שזו היתה נסיעה ראשונה עבורו מני רבות בהמשך.

באחד הויקאנדים נסעתי ברכבת עד אוסטנדה ומשם במעבורת לדובר עם הצוקים הלבנים , בלונדון ביקרתי בבית ממכר העתיקות, עליו כתב דיקנס .
יום אחד הופיע בלייג' יצחק ברטל שהיה נציג אגף חימוש של משהב"ט בפריס וסיפר לי כי זה מספר שנים יש בידו הצעות ממתווכים שונים למכירת רובי מאוזר K98 שנותרו ממלחמת העולם, במחסנים סודיים של הצבא הגרמני ברחבי גרמניה אבל , הם מבקשים תשלום מלא לפני האספקה,ללא כל בדיקה. הפעם פנה אליו מתווך צ'כי ידוע והודיע כי המוכרים מוכנים שבוחן נשק יבדוק את הרובים לפני התשלום והוא מבקש שאסע לגרמניה לבחון את הרובים למחרת נסעתי לשגרירות בבריסל על מנת לקבל דרכון חדש ללא הכיתוב "פרט לגרמניה" שהיה רשום בכל דרכון, בהמשך נסעתי לפריס ומשם ברכבת לילה לשטוטגרט שם נפגשתי עם עוזר המתווך הצ'כי. למחרת נסענו למינכן ולאחר פגישה עם כמה נאצים ומסירת 6000 $ עבור הכנת הנשק לבדיקה, יצאנו לביקור במחסני הצבא הנאצי שהיו מוסתרים בתוך יערות (זו היתה פעם ראשונה בחיי שראיתי יער אמיתי) אבל במחסנים היתה תחמושת תותחים ולא רובים. בערב החלטתי שאין לי למה לחכות וחזרתי לפריס ולמחרת ללייג'.

עם שובי לארץ חזרתי ללמודים בטכניון אותם סיימתי בקיץ 1956.

ב-1954 הכרתי את אילנה שעלתה מצרפת ובאוקטובר 1955 נישאנו.

אילנה היא הבלונדה משמאל.

את הקריירה שלי ב"חיל חימוש", שנמשכה עד 1/11/1961, התחלתי כבוחן נשק קל תחת פיקודו של סא"ל יצחק ברק ז"ל שהיה הנשק הראשי של ה"הגנה". בחנו אקדחים וסטנים ב"סליקים" של ההגנה וכן להביורים ומרגמות "2

באוקטובר 1949 שוחררתי מ"צהל" כסטודנט וחזרתי לטכניון .

עם סיום שנת הלימודים בשנה א' בהנדסת בנין התחלתי לעבוד כאזרח בוחן נשק בחיל חימוש.

בפברואר 1948 חויילנו כפלוגה ג' (פלוגת הסטודנטים) בגדוד 22 של חטיבת כרמלי. בערב פסח יצאנו לקרב על שחרור חיפה , יצאנו מבנין העיריה לרחוב הבורג' עד הבית הקיצוני, בבית היו עדיין סירי אוכל על הכיריים.מהבית ניתן להשקיף על הנמל שהיה מלא אנשים שניסו להימלט בספינות לכוון לבנון. חבר שהציץ מהחלון חטף כדור ביד.


ב-13 למאי יצאנו למבצע "בן עמי" לשחרור הגליל המערבי. מאחר ועכו היתה עדיין בידי הערבים יצאנו בספינת המעפילים "חנה סנש" מחיפה לשבי ציון ומשם במסע רגלי, תוך חילופי יריות מעטים הגענו לכפר "בצה" על גבול הלבנון ,כך שאת יום הולדתי ה-20 חגגתי בשמירה על הגבול מחשש של פלישה של צבא לבנון, דבר שלא התרחש!שבנו לשבי ציון,ב-14 למאי, שם נערך מסדר בו מסרו לנו על הכרזת המדינה באותו זמן בתל אביב .

ב-22 למאי יצאנו לכיבוש עכו . במהלך הפריצה הגענו לבית המשקיף

על משטרת עכו. ירדתי עם שני חברים להביא ארגז אבנים לשיפור עמדת הירי וכאשר עלינו בחדר המדרגות נורה לעברנו צרור,ע"י כוחותינו.חברי אורי בש ז"ל שהחזיק את הארגז מלמטה נפגע בצווארו ומת במקום, אני הלכתי באמצע ולא נפגעתי והחבר שהחזיק בראש הארגז נפגע ברגלו.

בסוף מאי עברה המחלקה לקיבוץ נווה ים שם התאמנו יחד עם מחלקה מפלמ"ח ים ומחלקה מגדוד 21 בעליה על האניה "חנה סנש" באמצעות סירות גומי במטרה להגיע ללבנון ולפוצץ את גשר הליטני.ב-10 ליוני עמדנו לצאת לפעולה אבל ברגע בוהתחלנו לעלות על האניה הגיע מפקד החטיבה, משה כרמל והודיע על ביטול בגלל כניסה לתוקף של ההפוגה הראשונה.

כאשר שבנו לגדוד הודיעו לי כי כבוגר "מכס פין" אני עובר לתל אביב לשרות בחיל חימוש.

מכאן התחילה הקריירה המקצועית שלי בנושא נשק ותחמושת עד לפרישתי לגימלאות בשנת 1991 כסמנ"כל בתעשיה הצבאית.

עמ סיום הלימודים ובחינות הכניסה לטכניון התגייסתי ל"משטרת הישובים העבריים"-JSP

ב-,10/10/1946 ונשלחתי לשרת בעמק יזרעאל המזרחי בגדוד "גלבוע" והוצבתי לבנין משטרת "שטה" ולאחר מכן עברנו לקיבוץ "מסילות" שם שמרנו שבועיים,בעיקר על בריכות הדגים, ושבועיים עבדנו בעבודות הקיבוץ וגם השתעשנו במימי נחל הג'מוסין (כיום נחל הקיבוצים)

שבוע לאחר גיוסי התחתנה אחותי,ציפורה, עם יוסף פורת (גולדפרב)
שהלך לעולמו בימים אלו.

ב-1947 הכרתי בים ת"א את "לאה'לה"
שהיתה חברתי עד 1952.



השתחררתי בסוף אוגוסט 1947 ובאוקטובר התחלתי ללמוד בטכניון בפקולטה להנדסת בנין, מאחר ולמהנדסי מכונות לא היה הרבה תעסוקה. שכרתי חדר בחיפה יחד בחור שהכרתי באקראי בת"א , בשם יעקב חמילבסקי. בליל הכרזת האו"ם יצאנו לרחובות אבל לא רקדנו מאחר וידענו מה מחכה לנו ואכן יעקב נפל הקרב על סג'רה.

כחבר הגנה גויסתי למחרת לשמירה על בנינים שעמדו בגבל בין השכונות ובהמשך עברנו לליוי שיירות מחיפה עד זכרון יעקב .

מאחר ובאותם הימים פרסמו תמונות של נופלים בעתונות נכנסתי לחנות צילום במרכז הדר הכרמל ובקשתי תמונה יפה בשביל העתונים,

לשמחתי התמונה נשארה למזכרת יפה מאותם ימים בתש"ח.

באחד הימים העבירו אותנו מזכרון למשמר העמק שהיתה תחת התקפה של צבא ההצלה של קאוקג'י ,

ספגנו הפגזה חזקה ומחרת יצאנו לכיבוש הכפרים אבו שושה ואבו זריק.

עד גיל 7 גרנו בצריף בשכונת נורדיה

והלכתי לגן ברח' בוגרשוב.



משם עברנו ב-1935 למעונות עובדים ו' ברח' פרישמן 37.

בשנים 1934 עד 1941 למדתי בבית ספר תל נורדוי.
בכתה ח' התחלנו לצאת עם בנות (עוד לא ידענו
מה צריך לעשןת אתן)




כתלמיד בעל פוטנציאל אבל לא חרוץ הציע אבי כי אלך ללמוד מקצוע במקום ללכת לגימנסיה ,כמו חברי הטובים, והלכתי ללמוד מסגרות בביה"ס המקצועי ע"ש מכס פיין בשכונת הרכבת שם למדתי 3 שנים.

השנים היו שנות מלחמת העולם השניה שהיו שנות פריחה כלכלית הודות
לצבאות הבריטים והאוסטרלים שהיו במחנות צבא בארץ.
אבא שלי היה כאמור חבר במאפיה הקואופרטיבית "אחדות" והמצב הכלכלי בבית היה בכי רע, חפיסת שוקולד וגזוז קיבלתי פעם בשנה כאשר הבאתי תעודה טובה מבי"ס.
מכירות הלחם לצבאות הביא לשיפור ניכר במצב הכלכלי בבית וקשה לחשוב שבאותה תקופה פעלה מכונת ההשמדה של יהדות אירופה בה הושמדו ,לפי הערכה,למעלה מ-100 בני משפחתי מצד אמי ואבי.

אבי רצה כל חייו לבקר בפולין,היה פעיל באיגוד יוצאי גרודזיסק ודאג להקמת מצבה לזכרם בבית הקברות בחולון. אני ביקרתי בפולין ובמחנות ההשמדה ב-1989.

כאשר עמדנו לסיים את הלימודים באפריל 1945 הוצע לנו להתגייס לצבא הבריטי,גיל הגיוס היה 17 כך שב-13/5/1945 התכוונתי להתגייס אבל המלחמה הסתיימה שבוע לפני זה ולא גוייסנו.

בחופשה מלימודים יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים ובקיץ 1944 הייתי במחנה בקיבוץ נגבה.מאחר ובמכס פין למדו רק בנים נהגנו לעשות מסיבות עם בי"ס "פיטמן" בו למדו רק בנות ושם הכרתי את החברה הראשונה שלי, סוזי, שבאה לבקרני בנגבה

כתלמיד מצטיין במתימטיקה ופיסיקה המליצו מורי כי אמשיך את לימודי בטכניון וכך לאחר עבודה כמסגר
במשך כחודש התחלתי ללמוד בבית עם 5 מורים כהכנה לבחינות כניסה לטכניון שהיו לפני קום המדינה
תחליף לתעודת בגרות אקסטרנית.

עם סיום הלימודים התגייסתי ב-10/9/1946 לשנת שירות ב"משטרת הישובים העברית".

משפחת ביאליק בהרכב מלא כולל את בני הדודים שרה-רבקה ויהודה בונק בשנת 1938.

יהודה התגייס ל"גפירים" , במלחמת העצמאות שימש כקצין המודיעין של חטיבת גולני ולאחר המלחמה התגייס למשטרה ויצא לגמלאות בדרגת תת ניצב.