בתחילת 1958 ביקשתי מהקחש"ר עמוס חורב לנסוע לחו"ל ובאפריל לאחר שקבלתי דרגת רב סרן נסעתי שוב ללייג'. התכנית היתה שאסע ל-3 חדשים אבל מסיבות שונות חזרתי באפריל 1959 וקיבלתי את תפקיד רמ"ד נשק קל . כעבור מספר חדשים מוניתי שוב לתפקיד רמ"ד ניסויים בנוסף לרמ"ד נשק קל .שירתתי בשני תפקידים אלו עד לשחרורי ב-11/1961 עם תום החוזה שחתמתי עם שובי ללימודים ע"ח צ.ה.ל ב-1952.
התחלתי לעבוד כמהנדס במפעל "הדייקן' בכפר סבא .
באותו זמן נפרדתי מאילנה (בינואר 1962 התגרשנו).
במסגרת פגישת פרידה ממנהל מפל"ן בתעשיה הצבאית ב-15/10/61 הכרתי את מזכירתו,שרה פישלזון, ובדרך מקרה נפגשנו שוב באותו יום ברחוב דיזנגוף, אני ביקרתי את הורי בפרישמן(כל יום שישי) והיא גרה ברח' שיר ליד דיזנגוף וקבענו ללכת לקולנוע במוצ"ש.
בין תפקידיה במפל"ן היה להחתים את אורחי המפעל , ביניהם נשיאים אפריקנים על ספר האורחים.
הרומן התלהט אבל מאחר והיא תכננה לנסוע לביקור אצל דודה שלה בברזיל החלטנו כי עדיף שהיא תסע ונשמור על קשר מכתבים (לא היו אז ס.מ.סים)ואם תחליט לחזור נמשיך את הקשר.
שרל'ה חזרה בערב פסח 1962 וב-26/6/1962 נישאנו .
את ויקאנד הדבש בילינו במלון דגון באשקלון.
באחד הימים ראינו מודעה על הופעה של ליאו פולד, זמר יהודי רומני שהיה מאד פופולרי בארץ ובאותה מודעה, באותיות גדולות יותר היה כתוב "אדית פיאף". לא היה לנו מושג במה מדובר וקיוונו שהיא רקדנית. כאשר היא הופיעה אמרנו "זו לא רקדנית" וכשהיא התחילה לשיר הבנו את ההתרגשות בקהל.
יום אחד הופיע בלייג' יצחק ברטל שהיה נציג אגף חימוש של משהב"ט בפריס וסיפר לי כי זה מספר שנים יש בידו הצעות ממתווכים שונים למכירת רובי מאוזר K98 שנותרו ממלחמת העולם, במחסנים סודיים של הצבא הגרמני ברחבי גרמניה אבל , הם מבקשים תשלום מלא לפני האספקה,ללא כל בדיקה. הפעם פנה אליו מתווך צ'כי ידוע והודיע כי המוכרים מוכנים שבוחן נשק יבדוק את הרובים לפני התשלום והוא מבקש שאסע לגרמניה לבחון את הרובים למחרת נסעתי לשגרירות בבריסל על מנת לקבל דרכון חדש ללא הכיתוב "פרט לגרמניה" שהיה רשום בכל דרכון, בהמשך נסעתי לפריס ומשם ברכבת לילה לשטו
