עד גיל 7 גרנו בצריף בשכונת נורדיה

והלכתי לגן ברח' בוגרשוב.



משם עברנו ב-1935 למעונות עובדים ו' ברח' פרישמן 37.

בשנים 1934 עד 1941 למדתי בבית ספר תל נורדוי.
בכתה ח' התחלנו לצאת עם בנות (עוד לא ידענו
מה צריך לעשןת אתן)




כתלמיד בעל פוטנציאל אבל לא חרוץ הציע אבי כי אלך ללמוד מקצוע במקום ללכת לגימנסיה ,כמו חברי הטובים, והלכתי ללמוד מסגרות בביה"ס המקצועי ע"ש מכס פיין בשכונת הרכבת שם למדתי 3 שנים.

השנים היו שנות מלחמת העולם השניה שהיו שנות פריחה כלכלית הודות
לצבאות הבריטים והאוסטרלים שהיו במחנות צבא בארץ.
אבא שלי היה כאמור חבר במאפיה הקואופרטיבית "אחדות" והמצב הכלכלי בבית היה בכי רע, חפיסת שוקולד וגזוז קיבלתי פעם בשנה כאשר הבאתי תעודה טובה מבי"ס.
מכירות הלחם לצבאות הביא לשיפור ניכר במצב הכלכלי בבית וקשה לחשוב שבאותה תקופה פעלה מכונת ההשמדה של יהדות אירופה בה הושמדו ,לפי הערכה,למעלה מ-100 בני משפחתי מצד אמי ואבי.

אבי רצה כל חייו לבקר בפולין,היה פעיל באיגוד יוצאי גרודזיסק ודאג להקמת מצבה לזכרם בבית הקברות בחולון. אני ביקרתי בפולין ובמחנות ההשמדה ב-1989.

כאשר עמדנו לסיים את הלימודים באפריל 1945 הוצע לנו להתגייס לצבא הבריטי,גיל הגיוס היה 17 כך שב-13/5/1945 התכוונתי להתגייס אבל המלחמה הסתיימה שבוע לפני זה ולא גוייסנו.

בחופשה מלימודים יצאנו למחנות עבודה בקיבוצים ובקיץ 1944 הייתי במחנה בקיבוץ נגבה.מאחר ובמכס פין למדו רק בנים נהגנו לעשות מסיבות עם בי"ס "פיטמן" בו למדו רק בנות ושם הכרתי את החברה הראשונה שלי, סוזי, שבאה לבקרני בנגבה

כתלמיד מצטיין במתימטיקה ופיסיקה המליצו מורי כי אמשיך את לימודי בטכניון וכך לאחר עבודה כמסגר
במשך כחודש התחלתי ללמוד בבית עם 5 מורים כהכנה לבחינות כניסה לטכניון שהיו לפני קום המדינה
תחליף לתעודת בגרות אקסטרנית.

עם סיום הלימודים התגייסתי ב-10/9/1946 לשנת שירות ב"משטרת הישובים העברית".